החלטה בתיק ת"א 9040-05-12

בפני בקשה להורות על העברת הדיון בתובענה לבימ"ש השלום בתל אביב- יפו בשל חוסר סמכות מקומית ולחלופין להורות על דחייה או מחיקה על הסף.

עסקינן בתביעה כספית שהגיש התובע (להלן - "המשיב") כנגד הנתבעים (להלן - "המבקשים"), בגין מעשי מרמה ועושק לכאורה, במסגרת עסקה למתן שירותי ייעוץ רפואי.

בכתבי טענותיהם, הגיעו הצדדים להסכמה כי אין להורות על דחיית התובענה. מקובלת עליי הסכמה זו המשקפת את ההלכה הפסוקה אשר קובעת, כי יש להימנע ככל האפשר מדחיית התובענה, המהווה אמצעי קיצוני ויוצא דופן, אשר פוגעת בזכותו הבסיסית של התובע, הלא היא זכות הגישה לערכאות (ראה למשל: ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, ל"ז(4) 721, עמ' 724).

טענות הצדדים:

לטענת המבקשים, בינם לבין המשיב נחתם הסכם (מצורף כנספח ב' לכתב התביעה) הקובע תניית שיפוט ייחודית. לפיכך, לביהמ"ש זה אין סמכות לדון בתובענה ויש להעבירה לבימ"ש המוסכם הוא בימ"ש השלום בתל אביב- יפו.

עוד טוענים המבקשים, כי המשיב לא פירט בכתב תביעתו את הנסיבות המעניקות לבימ"ש זה את הסמכות לדון בתובענה, כפי שמורה תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

בתגובה טוען המשיב, כי לא מדובר בהסכם, אלא בחשבונית המעידה על התשלום שבוצע בפועל, שצירופה נועד לשמש ראיה להסכמה בע"פ בין הצדדים. בנוסף, לבימ"ש זה נתונה הסמכות לדון בתביעה, זאת בשל מקום מגוריי הנתבעים הנמצא בתחום שיפוט מחוז מרכז, בהתאם לקבוע בתקנה 3א(1) לתקנות.

המבקשים בתשובתם, חוזרים על טענתם כי כתב התביעה נעדר פירוט מהותי באשר לסמכות. ומוסיפים כי ההסכם הינו מסמך אשר היה מקובל על המשיב ואף צורף על ידו לכתב תביעתו. המשיב לא העלה טענות נפסדות כנגדו ועל כן המוסכם בו תקף.

דיון והכרעה:  

ראשית, יש לבחון האם מדובר בתניית שיפוט ייחודית או מקבילה.

ההלכה הפסוקה בדבר ייחודיות התנייה קובעת:

"תנית שיפוט תתפרש כתניה יחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות לבית-משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי-המשפט האחרים..." (ראה: ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, פ"ד לד(1) 260, ע"מ 268).

לאחר עיון במסמך שצורף, עולה המסקנה כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית לביהמ"ש בתל אביב- יפו. ביהמ"ש למד זאת מן המילים: "Exclusive jurisdiction" אשר אינן מותרות צל של ספק בדבר סוג התנייה.

במקרה דנן, משקבעתי כי קיימת תניית שיפוט ייחודית, אזי שהיא גוברת על כללי ברירת המחדל (ראה: תקנה 5 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984).

כעת, יש לבחון את מעמדו של המסמך המצורף ואת תוקף התנאים הקבועים בו.

אין מחלוקת, כי בין המשיב למבקשים נכרתה עסקה בדבר מתן שירותי ייעוץ רפואי. בכותרת המסמך מצוינת המילה: "Invoice", אשר מעידה כי מדובר בחשבונית עבור התמורה ששולמה בהתאם להסכמה שבע"פ בין הצדדים. החשבונית קובעת, בין היתר, את תניית השיפוט הייחודית תחת הכותרת תנאים כללים ("General terms").

עיון בפסיקה מוביל להלכה הקבועה בע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum, פ"ד נ(4) 73, העוסק במקרה בו נחתם הסכם בכתב בין חברה אוסטרית למשווק ישראלי. ביהמ"ש הכיר בתניית השיפוט הזר הייחודית אשר נכתבה על גבי החשבוניות שהפיקה החברה האוסטרית למשווק הישראלי:

"... למעשה, קבלתה והפצתה של הסחורה שנשלחה על-ידי החברה למפיץ, בצירוף החשבוניות, היא שיצרה את "הסכם המסגרת" שבמסגרתו פעלו הצדדים. אין לפצל באופן מלאכותי את מערכת היחסים העסקיים בין הצדדים למערכת יחסים הנעה בחללו של הסכם מסגרת ערטילאי. החשבוניות המלוות את הסחורה המיובאת והמופצת מגלמות את הסכם ההפצה שנוצר בין הצדדים, והתנאים שעל החשבוניות הם תנאי ההתקשרות ביניהם." ( שם, ע"מ 76).

עוד נפסק כי: